וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
At sinabi nila kay Jefte, “Halika, at maging pinuno ka namin, upang makipagdigma kami laban sa mga Ammonita.”
משנת ארץ ישראל
בימי בית שני פעלה משפחה מורחבת מיוחדת, מעין תת שבט, בשם בני טוביה. בני טוביה אלו ידועים מימי בית ראשון. זה היה שבט שהתגורר במערב עבר הירדן; נראה שמוצאו אינו מבני ישראל, אבל במשך השנים התקרב לעם ישראל והפך למעין שבט נספח12מזר, טוביה. . יפתח ברח לארץ טוב, והיא מצטיירת כאזור לא מיושב המתאים לכנופיות לסטים (שופטים יא ו). בראשית ימי בית שני נזכרת חמולת בני טוביה כאחת הקבוצות שעלו מהגולה אבל ייחוסם מפוקפק (עזרא ב ס; נחמיה ז סב), אבל המסורות העיקריות הן על שבט עצמאי השייך לעמון. טוביה הוא ה"עבד העמוני" שהשתתף בקואליציה נגד שבי הגולה ונגד הקמת החומה בירושלים (נחמיה ב י; ג לה; ו יב-יד). הרושם הוא שלטוביה זה היו קשרים מיוחדים עם האופוזיציה לנחמיה בתוך יהודה (נחמיה ו יז; ו יט). מאוחר יותר נקלט שבט טוביה בתוך יהודה, אחד מבניו הוא יוסף בן טוביה ובנו הורקנוס שמילאו תפקידים חשובים במנהל בסוריה וביהודה בימי השלטון התלמי בארץ (קד', יב 236-160). בתקופה זו בני טוביה פועלים כיהודים לכל דבר, הם מעורים בחברה היהודית ואף נמנים עם רובד מקורבי השלטון ומשתפי הפעולה עמו. מעט מאוחר יותר נזכרים בני טוביה כמנהיגי המתייוונים (קד', יב 239). בית טוביה בנו מבצר בארץ טוביה שבעבר הירדן, ממזרח לרבת עמון, וכפי שמספר יוספוס (קד', יב 236-235). מבצרם נהרס כאשר הסלבקים השתלטו על יהודה לאחר שנת 198 לפני ספירתם. מרכזם של בני טוביה נתגלה בעראק אל אמיר שבעבר הירדן (איור 21). פרשת בני טוביה כרוכה בפרשיות נוספות בימי בית שני13כשר, כנען, עמ' 74-72. , ונדונה רבות במחקר ההיסטורי והארכאולוגי. לא באנו אלא להציג את עיקרי הדברים, שכן אין הם קשורים ישירות לדיוננו. מכל מקום, לא שמענו על גורלם של בני טוביה לאחר ימי החשמונאים. מן הסתם התערו בקרב עם ישראל וניתן היה להסיק שייחודם אבד. עד כאן המקובל במחקר; הנושא עשוי לפרנס דיונים רבים, וקיצרנו בכך כדי שלא יאבד חוט הדיון העיקרי.